פסק-דין בתיק ב"ל 11629-01-12

1.         לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, אשר קבעה ביום   21.11.2011 כי דרגת הנכות הנפשית של המשיבה,הקשורה לפעולת האיבה מיום 29.1.2004 (להלן - פעולת האיבה), הינה בשיעור של 50%.           

2.         התיק נדון על פי סיכומים בכתב.

3.         ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א.         המשיבה הוכרה כנפגעת פעולת איבה.

ב.         ועדה מדרג ראשון קבעה כי למערערת נכות נפשית בשיעור של 70%, אולם נכותה זו אינה קשורה לפעולת האיבה.

ב.         המשיבה ערערה על החלטה זו, וביום 31.1.2011 קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי למשיבה דרגת נכות בשיעור של 20% בגין פעולת האיבה.

ג.          על החלטה זו ערערה המשיבה לבית דין זה, וביום 26.9.2011 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים (להלן - פסק הדין) על פיו יוחזר עניינה של המשיבה לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשקול ותנמק את שיעור הנכות הנפשית של המשיבה. הוועדה התבקשה להתייחס לעובדה שהמערערת עובדת במסגרת שיקומית, כעולה מהדו"ח הנוירופסיכולוגי של גב' איה גל מיום 6.10.2010 (בל 2152-04-11, לפני הרשמת חופית גרשון).

ד.         בהחלטתה מושא ערעור זה קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי:

 "מצבה הנפשי של המשיבה כיום מתאים וקשור לפיגוע

 בשיעור של 50% לפי 34א(ה) לתקנות הנכים".

4.         המערער טוען כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין, ולא נימקה את החלטתה כנדרש, למרות השוני המשמעותי בין אחוזי הנכות שנקבעו בשתי החלטותיה. פסק הדין הורה לוועדה לדון במצבה הנפשי של המשיבה בכללותו, אך הוועדה לא עשתה כן, וקיבלה את החלטתה תוך התעלמות מן החומר הרפואי שהיה לפניה. הוועדה התעלמה גם מן האמור בדו"ח הנוירופסיכולוגי הקובע כי המשיבה סבלה מהפרעות נוירולוגיות קוגניטיביות אורגניות, אשר אינן קשורות לפעולת האיבה. מוסיף המערער כי יש לדחות את טענת המשיבה כי יש לדון בעניינה על פי התקנות החדשות. בהחלטת הוועדה נפלה טעות משפטית, ויש להחזיר את עניינה של המשיבה לוועדה בהרכב אחר, כדי שתיישם כראוי את הוראות פסק הדין.

5.         מנגד טוענת המשיבה כי  יש לשים קץ להתנהלות תיק זה, ועקרון סופיות הדיון מלמד כי יש לקבל את החלטת הוועדה הרפואית לעררים כמות שהיא, ולא לפתוח אותה מחדש. בפני הוועדה עמדו כל המסמכים הרלבנטיים לעניין, והיא עיינה גם בדו"ח הנוירופסיכולוגי. יתר על כן, הוועדה קבעה רק את נכותה הפסיכיאטרית של המשיבה, ועל כן אין כל רלבנטיות להפרעות נוירולוגיות שמהן סבלה. הוועדה התייחסה גם לכושר העבודה של המשיבה, ומילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן. מכל מקום בינתיים תוקנה תקנה 34 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות מעבודה), והמשיבה עונה על כל דרישות ס"ק 5 של תקנה 34.

6.         עיון בהחלטותיה של הוועדה הרפואית לעררים ושל הוועדה מדרג ראשון בעניינה של המשיבה מעלה כי יש לקבל במלואן את טענות המערער, ולהחזיר את עניינה של המשיבה לוועדה רפואית לעררים. טווח אחוזי הנכות שהוענקו למערערת בוועדות השונות בגין מצבה הנפשי, כמו גם הקשר בין מצבה הנפשי לבין פעולת האיבה הינו נרחב ביותר, והוא מחייב  דיון נוסף בעניינה, והנמקה מפורטת וברורה, המסתמכת על המסמכים שהיו לפני הוועדה. כאמור קבעה וועדה מדרג ראשון כי מצבה הנפשי של המשיבה אינו קשור כלל לפעולת האיבה. הוועדה הרפואית לעררים סברה תחילה כי יש קשר בין מצבה הנפשי של המשיבה לבין פעולת האיבה, ואולם קשר זה מצטמצם ל20% בלבד. בהחלטתה מושא ערעור זה שינתה הוועדה את דעתה וסברה כי 50% ממצבה הנפשי של המשיבה נגרם בשל פעולת האיבה. השוני הרב בין החלטתה הראשונה של הוועדה לבין זו העומדת לערעור לפני מחייבת הנמקה מפורטת, אשר תבהיר היטב מדוע שינתה הוועדה את החלטתה באופן כה גורף. דבר זה לא נעשה.

7.         בפסק הדין נתבקשה הוועדה להתייחס לעובדה שהמשיבה עובדת במסגרת שיקומית, כעולה מן הדו"ח הנוירופסיכולוגי. לא נמצאה התייחסות כזאת בהחלטת הוועדה. אין גם התייחסות מספקת בהחלטתה למצבה הנפשי הקודם של המשיבה. לא ניתן להסתפק בענייננו באמירה כי הוועדה עיינה בדו"ח. נדרשת התייחסות עניינית לאמור בו, במיוחד בשל העובדה שהוועדה מדרג ראשון קבעה כי מצבה הנפשי של המשיבה נובע כולו ממצב קודם, ולא מפעולת האיבה. העקרון של סופיות הדיון אינו רלבנטי לענייננו לנוכח הפגמים שנפלו בהחלטת הוועדה, כפי שפורטו לעיל.

8.         מוסיפה ב"כ המשיבה כי תקנה 34 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות מעבודה), תשט"ז-1956 (להלן - תקנות הביטוח הלאומי) תוקנה באחרונה, ויש להחיל על עניינה של המשיבה את הנוסח המתוקן. התקנות הרלבנטיות לענייננו, היינו למי שנפגע כתוצאה מפגיעת איבה, הינן תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל- 1969, שהותקנו מתוקף סעיף 10(ב) לחוק הנכים תגמולים ושיקום, תשי"ט-1959 (עב"ל (ארצי) 530/09 חיה מילגרוד - המל"ל, ניתן ביום 12.5.2011). התיקון שב"כ המשיבה מתייחסת אליו הינו תיקון בתקנות הביטוח הלאומי, ולא על פיהן נקבעה דרגת הנכות של המשיבה, כעולה מהחלטת הוועדה (סעיף 3.ד לעיל).

            סוף דבר - הערעור מתקבל.

עניינה של המשיבה יוחזר לוועדה הרפואית לעררים. מאחר שהוועדה דנה בעניינה של המשיבה פעמיים, קיים חשש כי תתקשה לפעול בלא פניות. לפיכך יוחזר עניינה של המשיבה לוועדה בהרכב אחר. הוועדה תעיין בכל המסמכים שיובאו לפניה, ואשר היו לפני הוועדות הקודמות. הוועדה תקבע את אחוזי הנכות של המשיבה בגין מצבה הנפשי, ותבהיר איזה אחוז מתוך נכותה של המשיבה נגרם בשל פעולת האיבה. הוועדה תתייחס גם לדו"ח הנוירופסיכולוגי ולעובדה שהמשיבה עובדת במסגרת שיקומית.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו.              

            אין צו להוצאות.